ביבי נ' אחים ברון בע"מ

פסק דין

1.התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך שתי תקופות האחת - מחודש יולי 1993 ועד לחודש פברואר 2000 (להלן – התקופה הראשונה) והשניה, נשוא התביעה בתיק זה - החל מחודש מאי 2005 ועד לחודש דצמבר 2008 מועד בו אין חולק בין הצדדים כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת, (להלן- התקופה השניה).

לציין, כי לא היה חולק בין הצדדים שהתובע התקבל לעבודה בתקופה השניה לאחר שהגיע לגיל 66 ומשרה חלקית.

עם תום תקופת עבודתו השנייה שולמו לתובע פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו זו, כפוף למחלוקת בין הצדדים באשר לשיעור פיצויי הפיטורים המדויק המגיע לתובע בגין התקופה השנייה וכפוף למחלוקת ביניהם האם התובע קיבל הודעה מוקדמת, אם לאו.

2. במסגרת תביעתו שבנדון עתר התובע לתשלום דמי הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בגין תקופת העבודה השניה.

3.          בדיון המוקדם מיום 20/9/10 ובהמלצת בית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"לאחר ששמענו את המלצת בית הדין, ובכפוף לכך שב"כ התובע יודיע כי הוא מוחק את התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, מוסכם עלינו לצורכי פשרה לחלוק את התביעה לדמי הודעה מוקדמת וכן מוסכם עלינו כי בית הדין יערוך את החישובים של הזכויות המגיעות, אם מגיעות, לתובע על פי התלושים אשר הנתונים שבהם אינם במחלוקת.

ככל שכך יעשה, מקובל עלינו שלא יהיה צו להוצאות.

ככל שהתובע יעמוד על התביעה לפיצויי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, מבוטלת ההסכמה כאמור לעיל ובית הדין מתבקש לקבוע את התיק להוכחות".

4.בהתאם לכך ניתן תוקף של החלטה למוסכם בין הצדדים וניתנה ארכה לתובע להודיע האם הוא עומד על התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה וכן לצרף את יתרת תלושי השכר למשך תקופת עבודתו השניה בנתבעת, מעבר לאלו שצורפו לכתב התביעה.

5.ביום 5/10/10 התקבלה הודעת התובע לפיה הוא חוזר בו מן התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה וכן צורפו על ידו יתרת תלושי השכר לתקופת עבודתו השנייה בנתבעת, למעט תלוש השכר בגין חודש 5/05 שלא צורף.

משכך, ולאור המוסכם בין הצדדים נותרה להכרעתנו תביעת התובע בכל הנוגע להפרשי פיצויי פיטורים וגמול עבודה בשעות נוספות, כפי שעולה מתוך נתוני תלושי השכר, שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים.

אי לכך, נפנה להלן לדון ברכיבי התביעה שנותרו להכרעתנו על יסוד תלושי השכר שהוצגו לנו ואשר תוכנם כאמור אינו שנוי במחלוקת.

התביעה לתשלום הפרשי גמול עבודה בשעות נוספות

6.        ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשי גמול עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 8,773 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה.

לטענתו, וכפי שאף ניתן להיווכח מתוך תלושי שכרו, במשך חודשי עבודתו בנתבעת בתקופה השניה, הוא עבד שעות נוספות רבות המשתנות מחודש לחודש ולמרות זאת כל שעות העבודה, שולמו לו בתעריף של 100%, ללא גמול בגין עבודה בשעות הנוספות.

מטעמי יעילות, העמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על תשלום הגמול המינימאלי בשיעור של 25% בלבד לכל השעות.

וכך לשיטתו, במשך כל תקופת העבודה השניה הוא עבד בהיקף של 1,671 שעות נוספות ומכאן תביעתו לתשלום הגמול של 25% בסך כולל של 8,773 ₪.

7.        לטענת הנתבעת מנגד, התובע הועסק בהיקף משרה חלקי, כאשר בכל מקרה בו עבד מעבר לאותו היקף משרה חלקי מוסכם, שולמו לו "שעות עודפות".

לטענתה, התובע לא עבד שעות נוספות מעבר לקבוע בדין ועל כן לא מגיע לו גמול עבודה בשעות נוספות, ודין תביעתו ברכיב זה להדחות.